ההמלצות הנוכחיות לגבי משך הטיפול המשמר עם מעכבי PARP (מעכבי poly ADP ribose polymerase) בחולות בסרטן שחלות נגזרות ממחקרים קליניים בעלי משכי טיפול משתנים. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Gynecologic Oncology, חוקרים בדקו האם נוכחות של דנ"א גידולי בזרם הדם (ctDNA) יכולה לנבא הישנות או התקדמות של המחלה בקרב מטופלות המקבלות טיפול משמר זה.
עוד בעניין דומה
מחקר זה בוצע בשיטת מחקר עוקבה רטרוספקטיבי רב-מרכזי, שהתבסס על נתוני רישום רפואי שנאספו במסגרת בדיקות ctDNA מסחריות. המחקר כלל כ-53 חולות בסרטן שחלות המצויות תחת טיפול משמר עם מעכבי PARP. מכל מטופלת נלקחה דגימת דם בנקודת זמן אחרת: לפני תחילת הטיפול (12 מטופלות), במהלך 12 החודשים הראשונים לטיפול (34 מטופלות) ולאחר יותר מ-12 חודשי טיפול (26 מטופלות).
ממצאי המחקר מראים כי ב-58% מהמטופלות שנבדקו טרם תחילת הטיפול, זוהה ctDNA. לאף אחת מהן לא נעלם ממצא זה תחת הטיפול עם מעכבי PARP. נמצא גם כי באופן בולט, אף לא אחת מהמטופלות שהיו שליליות ל-ctDNA חוותה הישנות של המחלה נכון למועד הקליני האחרון.
הממצאים הראו גם כי מטופלות שנשארו חיוביות ל-ctDNA, או שהפכו לחיוביות במהלך שלושת החודשים הראשונים לטיפול, הציגו משך הישרדות ללא התקדמות מחלה קצר יותר באופן מובהק (p=0.01). לעומת זאת, מטופלות שהיו שליליות באופן עקבי בבדיקות הסדרתיות, או שה-ctDNA נעלם בדמן בתוך כשישה חודשים מתחילת הטיפול, הראו שיפור מובהק במשך ההישרדות ללא התקדמות המחלה, בהשוואה לאלו שנשארו לחיוביות או שהפכו לחיוביות (p=0.003). בנוסף, לא נמצאה קורלציה מובהקת בין הממצאים לבין רמות הסמן CA-125 או סטטוס BRCA/HR.
החוקרים סיכמו כי מצב ה-ctDNA תחת הטיפול עם מעכבי PARP היווה מנבא חזק יותר להתקדמות המחלה בהשוואה ל-AC-125 או לסטטוס BRCA/HR.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות