דירוג חולים עם סיכון גבוה לסרטן הערמונית (high-risk prostate cancer - HRPCa) באמצעות הדמיה קונבנציונלית של טומוגרפיה ממוחשבת (computed tomography - CT) וסינטיגרפיה של העצם (bone scintigraphy - BS) אינו אופטימלי. לאחרונה פורסמו בכתב העת Prostate Cancer and Prostatic Diseases ממצאיו של מחקר בו חוקרים ביקשו להעריך את הדיוק של MRI של כל הגוף (whole-body magnetic resonance imaging - WBMRI) עם הדמיה קונבנציונלית כדי לדרג חולים עם HRPCa.
עוד בעניין דומה
החוקרים גייסו באופן פרוספקטיבי חולים עם HRPCa שאובחן לאחרונה (אנטיגן ספציפי לערמונית ≥20 ננוגרם/מ"ל ו/או קבוצת דרגה ≥4). החולים עברו BS,יCT של הבטן והאגן ו-WBMRI תוך 30 יום מההערכה. תוצא הסיום העיקרי היה הביצועים האבחוניים של גילוי מחלה גרורתית לבלוטות הלימפה והעצם עבור WBMRI והדמיה קונבנציונלית.
תקן הייחוס הוגדר על ידי היסטופתולוגיה או על ידי כל המידע הקליני הזמין לאחר שישה חודשי מעקב. כדי להשוות בדיקות אבחון, נעשה שימוש במבחן מקנמר מדויק ובשטח מתחת לעקומה (area under the curve - AUC).
תוצאות המחקר הדגימו שמבין 92 חולים שנרשמו למחקר, 15 (16.3%) ו-8 (8.7%) חולים נמצאו עם גרורות לימפטיות וגרורות בעצמות, בהתאמה. הרגישות, הסגוליות והדיוק של WBMRI בגילוי גרורות לימפטיות היו 0.60 (רווח בר-סמך 95% 0.32-0.84), 0.84 (0.74-0.92) ו-0.80 (0.71-0.88) בהתאמה, בעוד שב-CT הם היו 0.20 (0.04-0.48), 0.92 (0.84-0.97) ו-0.80 (0.71-0.88).
הרגישות, הסגוליות והדיוק של WBMRI לאיתור גרורות בעצמות היו 0.25 (0.03–0.65), 0.94 (0.87–0.98) ו-0.88 (0.80–0.94), בהתאמה, בעוד שב-CT ו-BS הם היו 0.12 (0–0.53), 0.94 (0.87–0.98) ו-0.87 (0.78–0.93). להערכת גרורות לימפתיות, WBMRI הדגים רגישות גבוהה יותר (p = 0.031) ואבחנה גבוהה יותר בהשוואה ל-CT (0.72 לעומת 0.56, p = 0.019).
החוקרים הסיקו כי עבור קביעת תצורת HRPCa בחולים בשלבים הנדרשים, WBMRI עולה על CT בגילוי גרורות לימפתיות ומדגימה ביצועים טובים כמו CT ו-BS בגילוי גרורות בעצמות. יש צורך במחקר נוסף כדי להעריך את יעילות העלות של WBMRI ואת התועלת של שילוב PSMA PET ו-WBMRI.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות